החלטה בתיק בש"פ 9126/04

1.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' לוי) בת"פ 3774/04 מיום 5.10.04, בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (הנשיא כתילי תאופיק) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.

2.             כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום (הנשיא כתילי תאופיק) נעתר לבקשה. נקבע כי העורר, אשר שמר על זכות השתיקה, לא סיפק כל הסבר לנסיבות המחשידות להימצאותו של הנשק ברכב, ולפיכך לא סתר את החזקה הקבועה בסעיף 144 לחוק העונשין תשל"ז-1977, לפיה הוא נחשב, בהיותו המחזיק ברכב, גם כמחזיק בנשק. עוד נקבע, כי הימצאות הנשק ברשותו של העורר מקימה חזקת מסוכנות. לעניין חלופת המעצר, נקבע, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופה, שכן משפחת העורר נמצאת בסכסוך דמים ממושך עם משפחה אחרת. הערר שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחה. מכאן הערר שבפניי.

3.             לטענת העורר, אין כל ראיה הקושרת אותו לביצוע העבירה. על-פי גרסתו, האקדח הוטמן ברכב שבבעלותו על-ידי אלמוני, אשר התקשר למשטרה ומסר לה מידע מדויק אודות הנשק המוטמן, וסביר להניח כי האקדח הוטמן על-ידי אותו מודיע שזהותו ופרטיו אינם ידועים לעורר. בנוסף, נטען כי המשטרה לא לקחה טביעות אצבע מהאקדח ולא בצעה בדיקות נוספות במכונית בה נתפס האקדח. המשטרה אף מנעה מהעורר, לטענתו, להיפגש עם עורכת דינו, ולאחר שהפגישה קוימה, המשטרה לא טרחה לגבות את גרסתו. לעניין המסוכנות, טוען העורר, כי אמנם יש לו עבר פלילי, אולם מדובר בעבר רחוק שאינו מבסס את המסוכנות המיוחסת לו כיום. בעניין הסכסוך האלים הקיים בין משפחתו ובין המשפחה האחרת, נטען כי סכסוך זה אינו מצדיק את המעצר, שכן ניתן להרחיקו מהמשפחה היריבה על-ידי שחרורו לחלופת מעצר מרוחקת.

4.             המשיבה טוענת, שקיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה די הצורך להצדקת המעצר, שהרי האקדח נמצא במכוניתו של העורר, כאשר העורר היה בקרבת מקום. כל עוד העורר לא מסר גרסה סותרת, האקדח נחשב, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 144 לחוק העונשין, כמצוי בחזקתו. העובדה שבעת חקירתו במשטרה לא נכחה עורכת דינו של העורר אינה מתרצת היעדר גרסה מצד העורר הסותרת את החזקה. המשיבה מציינת, כי האקדח נשלח לבדיקות במטה הארצי ותוצאות הבדיקות עדיין לא נתקבלו. לטענתה, הוצאה אף תעודת חיסיון באשר לפרטיו של המודיע האלמוני. מסוכנותו של העורר, על-פי המשיבה, נובעת מהסכסוך העקוב מדם בין משפחת העורר ובין משפחה אחרת. על רקע זה, היא מציינת, נרצח אחיו של העורר, ואח נוסף שלו עצור בחשד לניסיון לרצח של אחד מבני המשפחה היריבה. עברו הפלילי של העורר מחזק אף הוא את המסוכנות הנטענת, מסוכנות, שלשיטתה של המשיבה, לא ניתן להפיג בחלופת מעצר.

5.             למחרת הדיון בערר, הגישה המדינה "הודעה דחופה" בה נאמר כי היום (18.10.04) לפנות בוקר נרצח ביריות אסמעיל פאחורי, אישיות מרכזית במשפחה היריבה למשפחת העורר, שבשעתו הועמד לדין בגין רצח פלוני ממשפחת העורר. לטענת המדינה, אף שמדובר באירוע "טרי" שחקירתו עוד בחיתוליה, יש יסוד סביר לחשש כי הרצח בוצע על רקע הסכסוך הפעיל בין המשפחות.

           בתגובה להודעה זו, טענה באת כוח העורר, כי אין כל מידע בדבר קיומה של זיקה בין הרצח שאירע לבין הסכסוך הפעיל בין המשפחות, משפחת העורר מכחישה כל קשר לרצח ועל כן "לא יהיה נכון וראוי לומר כי קיים יסוד סביר לחשש שהרצח בוצע על רקע הסכסוך הפעיל בין המשפחות". היא מבקשת כי בית המשפט יתעלם כליל מהודעתה האמורה של באת כוח המשיבה.

6.             ביום 1.11.04 הגישה באת כוח העורר "בקשה להגשת ראיה נוספת", שעניינה דו"ח מידע משטרתי מיום 15.6.04, ממנו עולה, לפי הטענה, כי המשטרה ידעה על כך שהעורר מחזיק אקדח והיא לא נקטה בעניין זה בכל פעולה, מה שמעלה שהמשטרה עצמה "לא ראתה במבקש [העורר] סכנה לציבור".

           באת-כוח המשיבה טענה, בתגובה, כי אין בחומר זה כדי לכרסם בעילת המסוכנות ומכל מקום, הדרך המתאימה לדיון בבקשה היא במסגרת בקשה לעיון חוזר שתוגש לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן את מידת השפעתו של החומר הנוסף על החלטת המעצר.

           בהתחשב בכך שהדיון בערר טרם הסתיים, אני סבור שיש להיעתר לבקשה ולאפשר הצגתו של דו"ח זה במסגרת הערר, בלא לאלץ את העורר להיזקק, לשם כך, להליך של עיון חוזר בהחלטת המעצר בפני בית משפט השלום.

7.             לעניין הראיות לכאורה, מקובלת עלי גישתן של הערכאות הקודמות כי בענייננו קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את העבירה של החזקת נשק המיוחסת לו בכתב האישום. מסקנה זו מתבקשת מעצם הימצאותו של האקדח ברכבו של המערער, כאשר זה לא נתן כל הסבר הסותר את החזקה הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, לפיה "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". כאמור, לעורר נתנה האפשרות להפריך את החזקה, אך הוא לא ניצל אפשרות זו ולא הציג גרסה המסבירה את הימצאות האקדח במכוניתו. למותר לציין, שהגרסה שנמסרה במהלך הדיון על-ידי באת כוחו של העורר, אינה יכולה לבוא במקום הגרסה שהייתה אמורה להימסר על-ידי העורר עצמו למשטרה בסמוך למעצרו. לעניין זה אין כל נגיעה לשאלה אם ניתנה לעורר האפשרות לפגוש את באת כוחו אם לאו. אילו דובר באקדח שאינו שלו, שאדם אחר שתל במכוניתו, היה מתבקש שהעורר יציג גרסה זו בפני המשטרה, ולא ימתין לצורך כך למפגש עם באת כוחו.

8.             אשר לעילת המעצר, סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 מגדיר את עבירת החזקת הנשק כ"עבירת ביטחון", מה שמקים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק. אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית "לעת מצוא", החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רישיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רישיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בד"כ, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה (ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668). אמנם, בשלב מוקדם זה של ההליך, עשוי להתעורר קושי בקביעת המטרה לה נועדה החזקת הנשק. בעניין זה, נקבע בפסיקה, על בית המשפט להדריך עצמו על-פי כללי ההיגיון הבריא, כשלצורך כך אין נדרש שכנוע מעל לספק, אלא די במסקנה סבירה, שניתן להסיקה בנסיבות המקרה (ב"ש 625/82 לעיל).

9.             במקרה שלפנינו, נראה כי מטרת ההחזקה באקדח על-ידי העורר הייתה קשורה לסכסוך הדמים הקיים בין משפחתו לבין המשפחה האחרת. אלא שסכסוך זה עשוי היה להוות רקע להחזקה בלתי חוקית של נשק, הן מהטעם של הצורך באמצעי להגנה עצמית, והן בשל הרצון לפגוע במי מבני המשפחה האחרת, או משני הטעמים כאחד. להכרעה בין שתי האפשרויות נודעת חשיבות, שכן, כפי שנאמר לעיל, בעוד שהמטרה הראשונה - החזקת נשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית - תומכת, על-פי הפסיקה, במעצר עד תום ההליכים, המטרה השנייה - הגנה עצמית - בדרך-כלל אינה מצדיקה מעצר (ראה ב"ש 625/82 לעיל).

10.          באת-כוח המדינה טוענת שהואיל והעורר לא מסר גרסה המסבירה את הימצאותו של האקדח בידו, יש להניח כי האקדח נועד לשם ביצוע עבירה, ולא להגנה עצמית בלבד. טענה זו אין בידי לקבל. אי מתן הסבר להימצאות האקדח בידו של העורר, שוללת את האפשרות לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, לפיה יש לראותו כמחזיק בנשק, אך אין בה, כשלעצמה, כדי להקים נגדו חזקה כי האקדח נועד לביצוע עבירה פלילית (בש"פ 1834/02 ראיד מטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אמנם, כפי שצוין לעיל, לאור סכסוך דמים בין שתי המשפחות, לא ניתן לשלול את האפשרות שהאקדח נועד לשמש את העורר לשם פגיעה במי מבני המשפחה האחרת. אולם, דומה שהתשתית הראייתית הקיימת אינה מאפשרת להסיק מסקנה כזאת לחובתו של העורר ברמת ההסתברות הדרושה לצורך מעצרו עד לתום ההליכים. בהתייחס למצב דומה נקבע בבש"פ 1171/03 פיכרי הווארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "אמנם, הסכסוך בין המשפחות  שהוביל למספר מעשי רצח, מעלה חשש להמשך של מעשי נקם משני הצדדים. ברם, אין די בחשש הכללי על מנת שנאמר שקיימת סכנה להתנהגות פלילית חמורה מצידו של העורר דווקא".

           מנגד, בנסיבות קיומו של סכסוך עקוב מדם בין שתי המשפחות, קיימת אפשרות סבירה שהעורר החזיק באקדח לצורך הגנה עצמית. אפשרות זו נתמכת בדו"ח המידע המשטרתי מיום 15.6.04, בו נאמר כי העורר "מחזיק ברשותו נשק ארוך ומדי ערב נמצא עם הנשק על גג הבית שלו וזאת מחשש ממשפח' פחורי שיבואו לנקום. עבדאללה (העורר) נוהג ברכב מסוג מזדה ובכל נסיעה שלו כמעט לוקח איתו אקדח שמחזיק מתחת לכיסא".

11.          בנסיבות אלה, שבהן יקשה לקבוע ברמת ההסתברות הדרושה לשם מעצרו של העורר כי האקדח שהוחזק על ידו נועד לביצוע עבירה פלילית, כשההסתברות היותר גבוהה היא שהאקדח נועד למטרת הגנה עצמית, נראה שהמסוכנות הכרוכה בשחרורו של העורר יכול שתופג באמצעות חלופת מעצר נאותה שפגיעתה בחירותו פחותה ממעצר בפועל מאחורי סורג ובריח. עם זאת, מקובל עלי שבקביעת חלופת המעצר, יהא על בית המשפט להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, בכללן את הסכסוך הקיים בין המשפחות. (ראו למשל: בש"פ 2943/00 אנואר אל משאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3139/00 אבו רייש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1171/03 הווארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

12.          לפיכך, אני מבטל את ההחלטות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ומורה על החזרת הדיון בבקשת המעצר לבית משפט השלום, כדי לבחון חלופת מעצר ותנאי שחרור נאותים, אם ימצאו כאלה, שישיגו את מטרות המעצר. עד למתן החלטה חדשה, העורר יהא נתון במעצר.

             ניתנה היום, כ"ג בחשון תשס"ה (07.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: